<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ט</h1>
<h2>דף כח.</h2>
אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן כלו' אם ראו כשהם קטנין יעידו עתה על אותו ענין כשהם גדולים נאמן אדם לומר זה כתב יד אבי או אחי או רבי וזכור אני באשת פלוני שיצאה כדר' הבתולות לצאת בשעה שנשאת להיות כתובתה מאתים והוא שיש אחר עמו בכל אלו פירוש והאחר שלא יהיה קרוב וכתבו התוס' וכן הרא"ש ודוקא מאביו או מרבו או מאחיו נאמן בכת' ידו אבל מאחר שאינו נאמן אפילו רגיל אצלו מאחר שהיה קטן כשראה ועתה הוא גדול וכן בירושלמי. ועוד שם בגמרא אבל אין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה אפילו אחר עמו. ואם היה גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אינו נאמן על שום דבר מכל מה שכתבתי כתובות. מי שנשתתק והרי הוא שומע וכן אלם ששומע ואינו מדבר בודקין אותו שני' או שלשה פעמים כמה רמיזות או כתיבת ידו ונושא ונותן בשלו ליקח ולמכור טלטל או קרקע או להוריש לבניו או למי שירצה ולהשוות להם הבכור או בעדו' אשה שמת בעלה משום עגונה אבל בעדות דעלמ' לא אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם ומתקיים חתימתו על ידי אחרי' גטין. אין מקבלין פקדון מן הקטן ואם קבל לא יחזיר לו אלא יעשה סגולה לו כגון ספר תורה או דבר שאינו יכול לכלות הקרן אבל עיסקא לא פירוש סחורה לא ואם (החזיק) [החזיר] להם פטור ואם הוא כבן שש או שבע יחזיר להם ואם אמרו בשעת מיתתן תנהו לפלוני צריך הנפקד לראות אם אותו פלוני אמוד יעשה כמאמרו ואם לאו יחזיר לאביו או למי שיראה שגנבו הקטן ואם לא צוה כלל בשע' מיתה יחזיר ליורשיו. י"מ שכתבו שאם קבל מהם וטען האב בריא ממנו גנבם מחזירן לאב. וכן הדין אם סמוך על שולחן אחרי' וכן נראה עיקר בתרא ברשב"ם. בודקין אם יש לו שתי שערות לגטין ולקדושין ולחליצה ולמכור ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו עד עשרי' בתרא. כתב הר"מ במז"ל קטן שהיה בעל המצר וראו בית דין שזכות הו' לו מסלקין את הלוקח או יטלו לו חלק עם שאר בעלי המצר כמו שיראו ע"כ בשכנים פי"ג ועוד כתב בשלוחין פ"ב חרש שוטה וקטן אינן נעשין שלוחין ולא עושין שליח אחד הקטן או הקטנה. חרש ופקח שהגביהו שניהם מציאה לא קנו ואם בא אחר ונטלה קנאה מציעא אי זהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והקורע כסותו והמאבד כל מה שנותנין לו ואפילו שעושה אחת מהן נקרא שוטה והוא שעושה אותן דרך שטות חולין. קטנה יש לה יד לקבל גיטה ויש לה כח לזכות לעצמה אבל אין לה יד להתקדש מכח קבלתה בלא רשות אביה ויש לה חצר לזכות לה מציאה ויש לה ד' אמות למציאה. קטן אין לו יד ואין לו חצר ואין לו שליחות לזכות לאחר ולא בשליחות ולא עושין שליח לאח' אבל יש לו מציאה וכתבו התוספות כי הא דאמרינן דיש לה חצר ויש לה ד' אמות מדרבנן כדאמרי מציאת חרש שוטה וקטן יש בהם משום גזל דמדאוריתא אין לה יד אפילו לגבי מציאה מציעא. קטן שכתבתי למעלה או עתים חלים ועתים שוטה וכל אותם שיש להם יד לקנות הני מילי בלוקח ואפילו זיכה לו אחר אבל מתנה שנותנין להם קנאה ואם הקנה להם בקנין או בחזקה על יד אחר אבל לא בלוקח גמר מוכר כי צריך בן דעת הקונה להתחייב לו בדמים. וכן כתב רמ"ה כתובות.
<h2>דף מו:</h2>
והאב זכאי בבתו בקדושיה בעודה נערה בכסף בשטר וביאה אם נותנין לה כסף בקדושין או בשטר לשום על פי צלוחיתו או בביאה דאי בעי מסר לה למנוול או למוכה שחין. וזכאי במציאתה ומעשה ידיה ובהפר' נדריה ומקבל גטה ואינו אוכל פירות בחייה אם נפלו לה נכסים מירושה או שיש לה שום דבר שנתנו לה בלתי האב כל זה כתובות. נערה שנתפתת' בשתה ופגמה וקנסה לאביה והצער באנוסה עמד' בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן לעצמ'. עמד' בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן לעצמה ומעשה ידיה אף על פי שלא גבתה ומת האב הרי הן של אחין כתובות [מ"א ע"ב]. מארס בתו נערה ונתגרשה או נתאלמנה כתובתה שלו אם יש לה כתוב' ואם נשאת וגרשה או נתאלמנה כתובתה שלה כתובות [מ"ג ע"ב] מוכח משם דכיון שיצתה שעה א' מרשות האב אפילו במסירה לבד שמסרה לבעל או לשלוחיו שוב אינה חוזרת לרשותו אם נתאלמנה או נתגרשה. נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה אבל בשתה ופגמה לאביה בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה קנסה לאביה אבל אם בא עליה ואחר כך נשא' או בגר' קנסה לעצמה ודוקא שלא עמדה בדין קודם נשואין או קודם בגרות אבל עמדה בדין קנסה לאביה כתובו'.
<h2>דף קז:</h2>
קטן שלוה יש מי שאומר שנפרעין ממנו כשיגדיל כך כתב הרמ"ה והר' יונה חלק עליו והרא"ש כתב כי נראה לו שאם לוה שלא לצורך מזונותיו שאין נפרעין ממנו לכשיגדיל ואם ידוע שלוה לצורך מזונות נפרעין ממנו אפילו כשהוא קטן אבל לא בענין אחר כמו שאמרנו מקחו מקח כדי חייו ואין קונין ממנו שאין קונין לקטן ואין כותבין עליו ואם ערב את אחרים אינו חייב אף כשיגדיל כתובות. דין חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה בגזילה ובחבלה ואין נפרעין ממנו כשיגדיל ואחרים שחבלו בהן חייבין ואין נפרעין מהקטן אפילו כשיגדיל ולא מחרש שוטה כשיתרפאו לאו בני עונשין נינהו באותו זמן, ולא דמו לעבד ואש' כי הפטור שלהם משום דאין להם לפרוע ואם נשתחרר העבד או נתגרשה האשה ישלמו וכן כתב ה"ר יוסף הלוי פ' שבוע' הדיינין שבועות קמא. קטן שכתבתי למעלה או עתים חלים ועתים שוטה וכל אותם שיש להם יד לקנות ה"מ בלוקח ואפילו זיכה לו אחר אבל במתנה שנותנין להם קנאה ואם הקנה להם בקנין או בחזקה על יד אחר אבל בלוקח לא גמר ומקני מוכר כי צריך בן דעת הקונה להתחייב לו בדמים כתובות. קטן שערב את אחרי' הורו הגאונים שאין חייב לשלם כלל אפילו כשיגדיל שאין לקטן דעת כדי לשעבד עצמו בדבר שאינו מחייב ולא בערבונות ולא כיוצא בזה ודין אמת הוא זה וכן ראוי לדון כתובות.
